נימוקי השופטים
פרס ע״ש ליה ואן ליר – מאיה גלר | מפעל
בעבודת הביכורים שלה, חושפת מאיה גלר שפה קולנועית עשירה ומגובשת. בוידאו סוחף זה,
מצליחה גלר לקחת שגרת יום במפעל קמח, ולהפכו לחוויה תיאטרלית. כל אחת מהדמויות
והאלמנטים אותם ניתן למצוא במפעל הם שחקנים בהופעה יומית זו. החל בעובדים, דרך
גרגירי קמח המעופפים באויר כמערכי כוכבים זעירים, וכלה ביריעות הברזנט המכסות את
באמצעות שימוש מדויק בצילום, עריכה וסאונד, רצף פעולות שגרתי הופך תחת ידיה
האמונות של גלר למופע מרובד, מפתיע ומרגש. אנו סקרנים לראות את עבודתה הבאה.
המשאיות ונסגרות כמסך תיאטרון בסופה של השתחוויה.
פרס קרן אוסטרובסקי – בועז לוין ואדם קפלן | אחרון היורים מגוף ראשון
במרכז הוידאו של אדם קפלן ובועז לוין מוצבת הראייה האנושית מול זו הממוכנת. הוידאו
מציג מספר הדמיות תלת מימד שעושות שימוש בתבנית משחקי מחשב תלת מימדיים של
״יורה בגוף ראשון״, ליצירת שחזורים של אירועים היסטורים. העבודה נפתחת בהדמיה
ארכיטקטונית של ההתנקשות באחמד ג׳עברי על ידי כטב״מ צה״לי, עוברת למשבר הטילים
בקובה ב-1960, ומסתיימת בשחזור וידיאו של חייל אמריקאי באפגניסטן. ההדמיה מייצרת
מציאות חילופית וסטרילית, מכסה על המציאות האמיתית, הופכת בעצמה למקור גירויים
עשיר ומושך, ומייצרת נראטיבים חלופיים להתרחשות בזמן אמת. שחזורי תלת מימד אלה
נוטלים אירועים מורכבים, ומקדדים אותם לכדי תוצרים קלים לעיכול, המייצרים אשליה של
סדר. הדמיות אלו מנותקות מרגש, ולמרות שהן מתארות אירועים שקרו במציאות, הן עצמן
מתרחשות מחוץ לזמן, סוג של חזית טוטאלית הגוברת על חוויית המציאות. אנו מוצאים כי
עבודתם של קפלן ולוין מייצגת באופן רלוונטי ועכשווי את הלוחמה ותיווכה במאה ה-21.
העבודה חשפה אותנו לכך שלא רק שעלינו לשאול עצמנו מה אנו רואים אלא גם איך אנו
רואים.
GOQC
בימוי: יהב גר
GOQC הוא מחשב-על קוונטי המתעורר לחיים בעולם שלאחר האנושות.
ככל שתודעתו גוברת – כך גם כמיהתו למצוא יצור תבוני כמו בוראיו האנושיים.
הוא תולה את תקוותו באבולוציה המואצת שעוברים היצורים הסינתטיים סביבו – שיירי האנושות.
2014 | 15 דקות
השוחטת והטבעוני הבהמי, או – מורדי הבשר
בימוי: אבישי סיון
שתי רעות חולות של ההיסטוריה האנושית – שוביניזם ושחיטת בשר – נפגשים לדו-קרב חולני בעבודת וידאו זו.
את לאה אוהב טבעוני אדוק באהבה עיוורת ואובססיבית. הוא מתחיל להיות אלים כשהוא מגלה שהיא עובדת לפרנסתה כשוחטת בקר. היפה והאכזר, המחוכם והבהמי נמהלים באחת לבלדת פאנק חד-פעמית.
2015 | 10 דקות
סיור 1
בימוי: מייסא דאהר
העבודה שלי מושפעת מכך שאני הבת הרביעית והאחרונה במשפחה, אחות לשלושה אחים מבוגרים. גדלתי לבד מול הטלוויזיה, מה שגרם לי לחוש חוסר מנוחה ושעמום, ולכן המצאתי משחקים דמיוניים כדי לשעשע את עצמי. רציתי כל הזמן לצאת להרפתקה חדשה, ממש כמו בסרטים. למרות שאני מודעת למרחק בין הסרטים למציאות, הדבר השפיע במידה רבה על האישיות המשוגעת והמבולבלת שלי כיום.
2014 | 5 דקות
בחזרה על מחזה החזיונות
בימוי: ניר עברון ועומר קריגר
"בחזרה על מחזה החזיונות" הן מלות הפתיחה של שיר שכתב המשורר אנדד אלדן (נ. 1924), חבר קיבוץ בארי. אלדן, "משורר הקיבוץ", שכתב מלים לטקסים וחגים קיבוציים, הוא גם משורר לירי שפרסם ספרים רבים.
בסרט מתועדת קבוצת חברי קיבוץ שקוראים את השיר במרתף בית העם, יחד עם צילומי חוץ המציגים מרחבי התאספות ציבורית ובמות של ביטוי קולקטיבי, וממקמים את הקיבוץ בסביבה הגיאוגרפית, פוליטית ואקולוגית שבה הוא נמצא.
2014 | 9:18 דקות
מפעל
בימוי: מאיה גלר
שגרת יום במפעל חושפת רצף פעולות ואת האנשים שעומדים מאחוריהן.
בניסיון לצקת משמעות לתוך שקי קמח ריקים, הפכתי לפועלת חרוצה המונעת על ידי זרימת המפעל; נוגעת בחומר, מנפה, מעבדת, נותנת לו לעבור דרכי אל תוך הטקסט הוויזואלי שלפניכם. ככלי נקי הכלתי את החלומות, התשוקות וגם השחיקה שהמפעל אוצר בתוכו.
2014 | 12:30 דקות
גויאבה
בימוי: טליה הופמן
2048.
על שביל פליטים בין יפו-תל אביב לביירות, שני פליטים צועדים ומדברים על אהבה, זיכרון, אמון ושכחה.
2014 | 12 דקות
אחרון היורים מגוף ראשון
בימוי: בועז לוין ואדם קפלן
"אחרון היורים מגוף ראשון" בוחן את ההיסטוריה של מיכון הראייה האנושית. באמצעות סדרה של מודלים ארכיטקטוניים בתלת מימד, מוצגים ההקשר ההיסטורי והתשתית הרעיונית שמאחורי מיכון הראייה.
2014 | 12:40 דקות