HEB2@BEZALEL0
במשך ארבעה לילות של סוף קיץ 2009 הופך בניין המגורים הפינתי שברחוב שמואל הנגיד פינת רחוב בצלאל, מולהמבנה ההיסטורי שלהאקדמיה לאמנות בצלאל, למקלט טלוויזיה ענק ואף לחלון ללבה של חברון, בפרויקט משותף בין מעמותה במרכז לאמנות ומדיה על שם דניאלה פסל הנמצא בעין כרם וHEB2 – פרויקט וידיאו תיעודי נסיוני הפועל בעיר חברון.
HEB2 עוסק בחיי היום-יום של תושבי העיר בשטח שבשליטה ישראלית הנקרא H2. חברון כיום היא העיר הפלסטינית היחידה שבהתנחלויות יהודיות בלב שכונות פלסטיניות. בכדי להגן על חייהם של כ-600 המתנחלים החיים בתוכה, הטיל צה"ל הגבלות חמורות על התושבים הערבים של האזור: איסור התנועה ברחובות הראשיים; סגירת השוק ומאות חנויות נוספות; חשיפת התושבים למחסומים פנימיים, חיפושי בתים תכופים, וימי עוצר מרובים. מה שהיה פעם מרכז מסחרי תוסס נהפך ל-'עיר רפאים'. משפחות פלסטיניות הממשיכות לגורב-H2 חיות תחת מצור, מסוגרות בבתיהם, נתונות תחת פיקוח צבאי מתמיד וחשופות לאלימות יומיומית מצד המתנחלים.
המציאות היומיומית של אלה שהחליטו להישאר עומדת במרכז פרויקט תיעודי זה. תחנת טלוויזיה המשדרת ברשת האינטרנט מתוך בית בשולי ההתנחלות 'תל רומיידה' משלבת את שכניה לא רק כמושא תיעודי אלא כמתעדים בפני עצמם, המצלמים ועורכים סרטים על חייהם שלהם, מנקודת מבטם..
במשך ארבעה לילות ארבע משפחות מחברון מארחות את אנשיHEB2 לצילום בביתם לאחר ארוחות הרמאדאן. הקרנות השידורים המצולמים בחברון בשידור חי דרך רשת האינטרנט במרכז ירושליםהן הזמנה להתבוננות בחיי תושבי חברון, לצפייה בשיחות משפחתיות, בהווי החיים של התושבים במסורת ארוחת הרמאדאן, שבהן משפחות מארחות משפחות אחרות בביתם הפרטי. האורחים, אלו שבבתים ואלו שברחוב, יצפו לא רק בשידורים החיים. במסגרת הארוחה המשפחות יקרינו במקלטי הטלוויזיה שבביתם חומרי ארכיון שצולמו על ידם – כחלק מהשתתפות שלהם עצמם בפרויקט HEB2. ההקרנה שבבניין תהפוך לרגע לציטוט של ההקרנה שבבתים תוך יצירה של חוויית צפייה משותפת לנוכחים בבתים ולצופים ברחוב.
"אירוח" הוא נושא מרכזי בפרויקט שהתחיל בהזמנת "מנופים" לארח את מעמותה במרכז אמנות במדיה על שם דניאלה פסל, המשיך בהזמנתנו לHEB2 להשתתף בפרויקט ושל HEB2 בהזמנת המשפחות להשתתף וכך הלאה, עד ההזמנה לצפייה הפומבית, הקוראת לתושבי ירושלים המערבית להיות צופים במתרחש בחברון מנקודת מבטם של התושבים.
האמן הפולני-אמריקאי קרז'יסטוף וודיצ'ו השתמש בהקרנות ענק במרחב הציבורי בבניינים בעלי משמעות היסטורית תוך מתן קול לפרט, לחסר הקול. הפעם בניין מגורים השוכן דווקא במרכז ירושלים, במרכז השיח הפוליטי, נותן קול לתושבי חברון, המחפשים דרך ביטוי אחר להוויי שלהם. היוצרים הם גם אובייקט הצילום כשסביבתם המיידית וחיי היומיום משודרים בשידור חי.המתח הזה שבין "החי" ל"לא-חי", מאפיין מרכזי בפרויקט, הוא ניסיון לתת ביטוי לעשייה והתבוננות רגישות, השונות המוצג בתקשורת והמוכרת לקהל הצופים הישראלים.
ההקרנה תהפוך את הצפייה הטלוויזיונית והאינטרנטית, שלרוב היא צפייה אינטימית ופרטית, לצפייה ציבורית, חלון הזדמנות להכיר את חייהם של תושבי חברון מבפנים. האירוע אינו מתכוון לבטא אידיליה או אוטופיה של מפגש אלא להביא ולחשוף בפומבי תמונות מחיי השכנים כפי שהן מיוצרות על ידם.
זו התערבות בנוף האורבני, השתלה של פיסת נוף וחיים שהם לא מכאן, במסלול ההליכה של ירושלמים המשוטטים במרכז ירושלים. הזדמנות לצפיית חטף ולהיכרות ראשונית לא רק עם משפחות פלסטיניות מחברון, אלא עם פעילות אמנותית וחברתית ייחודית ומרתקת המתקיימת בH2 בהנהלת מיכאל ז'ופרנר ועיסא עמרו [לדייק]. זפינג אורבני בהגדרתו של פרופ' ואקולינצ'וק.
כמו בהקרנות הראשונות של אחים לומייר, אנו מתרגשים לקראת ההקרנות, לא כל כך בגללהחידוש הטכנולוגי אלא בגלל ההזדמנות למפגש בזמן אמת בעידן בו עדיין השקר שולט.
לאה ודיאגו – קבוצת SALA-MANCA
מעמותה במרכז לאמנות ומדיה על שם דניאלה פסל
הצהרת במאי HEB2.TV
פרויקט זה מוגדר כ'טלוויזיה קהילתית', אך במידהמסוימת זהו מונח מטעה. תחנות מקומיות נועדו לצריכה מקומות, ו-HEB2 –למרות הדרך שהוא מציג את עצמו – מכוון לקהל חיצוני. תושביה של H2 בחברוןמודעים היטב לחיי היום-יום באזור. אך רק לעיתים נדירות מצליחהמציאות זו לחדור לסלון הביתי הישראלי או בינלאומי. התקשורת הממסדית, באופן כללי,אינה מצליחה לתאר את הנעשה בשטחים. הכיסוי פשטני, שטחי וספוראדי. בין אםמדובר במדיניות מכוונת או פשוט מגבלות של המדיום – הכיבוש אינו משודר.
HEB2 שואף להשיב ולממש את הפוטנציאל של טלוויזיה ככלי להארה ציבורית. אנימכנה אותו פרויקט ניסיוני כי אני רואה בו חיפוש אחר דרכים חלופיותלתיעוד מציאות כגון זו של חברון. איך הייתה נראית טלוויזיה, לו עסקה אך ורקבכיבוש? ואיך הייתה מציאות זו משודרת, אילו היה זה תלוי בנכבש (ובכובש)?ההבדל, כפי שציינתי, קשור לפרספקטיבה ולמידת הקרבה. הבחירה היא למקם אתנקודת המבט של הצופה קרוב ככל האפשר לזו של האזרח, של המקומי, של זה שבדרךכלל מתועד ולא מתעד. להכניס את הצופה לסבך היומיומי של הסכסוך, במקוםלהציג בפניו אירועים פוליטיים נרחבים.
הפרויקט הינו גם, למרות הכל, ניסוי חברתי בתוך הקהילה שאותה הוא בא לתעד.יותר מאשר כלי להעלאת מודעות, HEB2 מספקת לצלמיה כלי מוחשי לביטוי עצמי,פוליטי, ואומנותי. במקרים רבים, נוכחות המצלמות מרתיעה חיילים ומתנחליםמפני תוקפנות כלפי התושבים הפלסטינים. הן גם מעודדות שיתוף פעולה בתוךהקהילה ומחזקות בכך יחסים בין שכנים. כך, HEB2 חושף את הפוטנציאל שלטלוויזיה לא רק לתעד אלא גם להגנה, שיתוף פעולה והעצמה.
מיכאל ז'ופרנר- HEB2
