בימוי: מיכל ושינסקי (פולין); גרסה חדשה מאת עדי קפלן, שחר כרמל וקבוצת סלה-מנקה

הגרסה החדשה, המשלבת סרט ופרפורמנס, מבוססת על הסרט 'דער דיבוק' שביים מיכל ושינסקי ב-1937. הסרט הופק על פי מחזהו של ש' אנ-סקי, "דער דיבוק", שכתב את המחזה בתום המסע האתנוגרפי שארגן וערך בשנים 1912–1914. המחזה והסרט מספרים את סיפור אהבתם האומללה של חנן ולאה: זהו סיפור על הדיבוק, השתלטות נשמתו של חנן על גופה של לאה, על טקס גירוש השדים ועל המוות כפתרון – מפגש מחודש של האוהבים בעולם הבא.

עדי קפלן, שחר כרמל וסלה-מנקה לא רק ערכו מחדש את הסרט, אלא גם הפשיטו כל קול ממנו: הם החליפו את המוזיקה המקורית שהלחין חנוך קוהן ואת קטעי החזנות שביצע גרשון סירוטה בפסקול חדש: "מולדבה" מאת המלחין הצ'כי בדז'יך סמטנה, אותו תנגן בהופעה חיה על הבמה תזמורת הרחוב הירושלמית בניצוחו של עידו שפיטלניק. השימוש ב"מולדבה" של סמטנה כהתייחסות ברורה להמנון הלאומי של מדינת ישראל – כזו המהדהדת אותו, אבל שונה ממנו – יוצר נוף צלילי מעורפל שנמנע מלהגדיר במדויק מקום או אידיאולוגיה.

לאה מאואס ודייגו רוטמן מקבוצת סלה-מנקה, בני זוג במציאות, מספקים בהפקה את קולותיהן של הדמויות "המתות אך הנצחיות" – במקור קולותיהם של שחקנים שהיו גם הם זוג מציאותי, לילי ליליאנה (לאה) ולאון ליבגולד (חנן), וכן את קולותיהם של כל יתר השחקנים.
עדי קפלן, שחר כרמל ואשו רוטמן-מאואס מבצעים על הבמה את כל הקולות האחרים שבסרט. הזמרת אן-אליזבט שרה את קטעי החזנות.