אנו שמחים להכריז על הזוכות וזוכה בתחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני 2013

פרס 1 ע“ש מורי ל. גלינסון

מרגנית – ציון אברהם חזן

פרס 2 מטעם קרן משפחת אוסטרובסקי

כלבים נובחים לא נושכים – אלונה רודה

חיי מדף – קרן שביט

אנו רוצים להודות לכל מי שלקח חלק, לכל מי שתמך, לשותפים ולקהל על כנס, תחרות ואירועים מצויינים. היו חגיגות עשור נהדרות

תודה לכולם!

נימוקי השופטים

פרופ רישרד קלושינסקי, מעין עמיר, רועי ברנד

פרס ראשון

ציון אברהם חזן \ מרגנית

עבודת הווידאו של ציון אברהם חזן , “מרגנית“, היא שיר אהבה למגדל התקשרות הצבאי בלב הקריה בתל–אביב. בחלק הראשון המצלמה מפלרטטת עם הבנין המזדקר שמתצפת ומקשיב לסביבתו מתוך עמדת שליטה בטוחה בעצמה. היא נעה בין בנייני משרדים, שלטון ואמנות, מציצה על מושא של תשוקה בלתי מושגת ונעצרת בהתפעמות שבע פעמים לקול תרועת שופר. בחצי השני של העבודה, לאחר שנפלה חומת העיר, המצלמה נעה לאט לאחור ומגלה להקה של גברים לבושים לבן ניצבים בשדה פתוח על רקע פרוור. הם שרים סרנדה מלאת רמיזות: “מרגנית, את באמת נראת כמו שם של פרח, מגדל השן הוא צווארך, ואפך כמגדל הלבנון“. מלווה בעוד ותוף מרים, המנגינה נושאת ניחוחות אורינטלים וקוראת לנו להתחבר שוב למרחב “עורי צפון, בואי תימן, דמשק,טהרן”. זאת עבודה מלאת הומור ואהבה, היא מדויקת ומבריקה באותה מידה שהיא פתוחה, היא פואטית ואוניברסלית באותה מידה שהיא פוליטית, קונקרטית וחדה.

פרס שני

Shelf Life/ קרן שביט.

במרכז העבודה “חיי מדף” של האמנית קרן שביט, מצטרפת האמנית למשפחה אמריקאית לסעוד עימה ארוחת ערב בחדרון קטן ודחוס/ האמנית ממתינה לתום הארוחה המשפחתית וניזונה מהשאריות. במהלך הסרט, הסצינה המתוארת חוזרת על עצמה שוב ושוב כבדרך שגרה ומייצרת תחושה חריפה של יומיומיות מעוררת אימה. השפה הקולנעית בה מצולמת העבודה, שמשלבת צילומי תקריב חריפים ומבכרת אי–יציבות של המצלמה על פני סגנון, מעצימה את התחושה של דחייה של עונג חזותי לטובת הרהור תובעני על הזיקות בין אלימות, אינטמיות, צרכנות ופנטזייה כמו גם מייצרת מחשבה על הניסיון של אמנות להנכיח תודעת מציאות מורכבת דרך עיבוד של שאריות מטריאליות.

אלונה רודה

כלבים נובחים לא נושכים

עבודת הווידאו של אלונה רודה היא תיעוד של מייצג ללא קהל שהתרחש במשך יום ולילה אחד בחלל גלריה ריק בדרום תל אביב. פנים, גלריה, יום– הסורגים עולים, פיצוץ קל, עשן לבן, האזעקה מופעלת, נטפי המים מכבים את העשן. השקט חוזר והמסך יורד. ושוב אותו סדר דברים בלילה. המצלמה לעיתים עוקבת אחר הנעשה גם מבחוץ. אף אחד לא שם לב, מכונית ריקה חולפת, מישהו מצית סגריה בקושי מתעכב. התיעוד חסר פאתוס, ללא קול או תוספת של סאונד. כמו דיווח משטרתי על אירוע ללא אירוע, מסך לבן. משהו לא התרחש, הושתק, ונעלם. מישהו לא היה שם.