middle_a5_heb

מזרח אירופה מזרח תיכון

אמנים: אתמר רוז ויוסי עטיה, רונן אידלמן, רפאל יקובוביץ, דאמיר ניקשיץ, תמרה מויזס ושלומי

יפה, וולפראם פ.קסטנר, מיכל ריבלין

אוצרות: תמרה מויזס, זוזאנה שטפקובה

פתיחה: יום רביעי 14.9. 20:00 || בפתיחה פרפורמנס של מיכל ריבלין

תאריכי התערוכה: 27 – 14 לספטמבר, 2011

שעות פתיחה: ימי שני ורביעי: 10:00 – 14:00

שלישי וחמישי: 14:00 – 17:00

התערוכה ‘מזרח אירופה מזרח תיכון’ מאגדת קבוצת עבודות של אמנים אירופים וישראלים העוסקים בשאלות הסכסוך הישראלי-פלסטיני וברעיונות של זהות והכרה לאומית. העיסוק בנושאים אלה מתבטא בגישות שונות בציר הנע החל מנקודת פירוק הדימוי לעמדתו האישית של האמן ביחס לזהותו. התקשורתי ועד התערוכה ‘מזרח אירופה מזרח תיכון’ במעמותה במרכז לאמנות ומדיה על שם דניאלה פסל מהווה חלק מסידרה רחבה של תערוכות וגוף עבודות בנושא זה. חלקה השני של התערוכה

יתקיים בחודש נובמבר 2011 במרכז לשלום בבית לחם ובהקרנת עבודות וידאו על חומת ההפרדה בכפר הפלסטיני אל-וואלג’ה. התערוכה תוצג בהמשך בדוקס מרכז לאמנות עכשווית פראג צ’כיה, בגלריית לאבור בודפשט הונגריה, בגלריית ציאזין פולין ובגלריית ספייס בברטיסלבה סלובקיה.

התערוכה היא בתמיכת European Cultural Foundation

ומאורגנת על ידC2C Circle of Curators and Critics

אמנים ועבודות:

דאמיר ניקשיץ (בחריין) “דגל אירופי מוסלמי” (וידיאו, 2011)

העבודה של דאמיר ניקשיץ דנה ברעיון הולדת אומה ובמערכת היחסים הנוצרת בינה לבין שדה הכח. דאמיר ניקשיץ שואל בעבודותיו את שפת תהליך הרבייה האנושית ומבצע הקבלה בין תהליך זה לתהליך הולדתה של אומה. ניקשיץ מדגים בהקבלה זו מושגים כהשבחת גזע, עיקור וסרוס בכדי לרמוז על תהליך הפגיעה הפיזית בגוף הקהילה המוסלמית החיה כיום באירופה.

רפאל יקובוביץ (פולין) חולצות טריקו 1948 (מיצב, 2011)

את ההשראה לפרוייקט קיבל האמן מחולצות ההפגנה הפלסטינית ליום הנכבה. העבודה מציעה שתי גרסאות של חולצות שחורות אשר יוצבו על מתלי מכירה בשני צדי מעבר. על מתלה אחד יוצבו החולצות המקוריות עם הסימון 1948 כאשר 194 בלבן וה-8 באדום, על המתלה האחר תוצב הגרסה ההפוכה עם הסימון 1948 כאשר 194 באדום וה-8 בלבן. הצופים הופכים לקונים פוטנציאלים היכולים לבחור בין שני הנרטיבים המוצעים: תחילה או סופה של טרגדיה לאומית .

מיכל ריבלין (ישראל) “מחסום” (מיצג בזמן הפתיחה)

אישה דתייה צנועה, לבושה בבגדים בעלי סגנון ערבי ויהודי, נעה בין השירותים הבר והשער.  ע’י שמוש  באסטרטגיות של שפה ומחוות, הדמות מצווה על המבקרים לבחור את מינם בדרכם לשירותים, בבר להרים כוסית לחיי המהפכה  ובשער לבדוק האם המבקרים לקחו עמם משהו מהתערוכה.  כדמות חיצונית לתערוכה, היא מייצרת איזורים לבחינתם מחדש של מחסומי היום יום והצבתם מול המצב הפוליטי

איתמר רוז ויוסי עטיה (ישראל) “מדינה יהודית ערבית” (ודייאו)

יוסי ואיתמר מגיעים לעיר הערבית טייבה בכדי לשאול את תושביה על המדינה היהודית הערבית העתידית.  כתושבים של המדינה החדשה, זהותם כאחרים חייבת להתכונן מחדש תוך בחירת אויבים חדשים וניכורם, כך שכלל התושבים היהודים והערבים יוכלו לשנוא במשותף את האחר החדש .

שלומי יפה (ישראל) ותמרה מויזס (צ’כיה) “אינטגרציה” (מיצב, 2011)

הפרוייקט עוסק בשילוב דימיוני של ישראל לאיחוד הארופי. תוכנית דימיונית זו מציגה מבט נוסף לסיכסוך במזרח התיכון ועל החיים בישראל. היא מתעמת עם התקוות, הפחדים, האידיאלים והשוני של האזרחים בשני הצדדים. הבחינה לאינטגרציה אפשרית בין ישראל לאירופה נבחנת בשתי רמות מרכזיות: במתח הנוצר בין התשוקה בישראל לתרבות המערב לבין הפחד באיבוד הציוויון והסמלים היהודים של תושביה וכמו כן במתח בין האנטישמיות והאיסלמופוביה הגואות באירופה לבין הגזענות בישראל.

רונן אידלמן (ישראל) מדינת ווימאר (מיצב)

רונן אידלמן בודק את גבולות הלאומיות, הפוליטי והאומנותי בפרויקט מדינת ווימאר, הקמת מדינה יהודית במזרח גרמניה לשעבר. בעזרת מחווה זו הוא מעלה שאלות ביחס לזהות לאומית, אנטישמיות ומערכת היחסים המורכבת בין גרמניה היהודים וישראל.

בעזרת כרזות, דגלים ומיני חוקה, אידלמן מייצר שיח על עובדות וטאבו.

וולפארם פ.קסטנר (גרמניה) “אל תמות – בא לגרמניה” (הזמנה, מיצב, 2011)

וולפראם פ.קסטנר רואה בגרמניה ובהיסטוריה האירופית את השורשים לסכסוך ב’מזרח הקרוב’ ובוחן את מידת אחריותן לעברו ולעתידו של האיזור. וולפראם מציג הזמנה דימיונית של ממשלת גרמניה שבה היא מזמינה צעירים מישראל ומפלסטין לחיות בגרמניה ללא הגבלת זמן עד שימצא פיתרון ויושכן שלום במדינות מוצאן.