"אם לא אוכל לרקוד…" | שבת, 30.12.17, בשעה 19:00 | באירוע הפתיחה תתקיים שיחה בין קבוצת סלה-מנקה לעפרי כנעני על יצירתה, על גבולות חופש הביטוי ועל סולידריות.
התערוכה "For Her Own Good" (לטובתה האישית) של האמנית עפרי כנעני הוצגה בספטמבר-אוקטובר 2017 במרכז להיסטוריה יהודית בניו-יורק (Center for Jewish History), באוצרותה של שירלי בכר. לאחר שצפינו בתערוכה, ולנוכח ההסלמה בתהליכי ההשתקה בשיח הציבורי בישראל, החלטנו להזמין את כנעני להציג אותה גם בחללי מעמותה בבית הנסן. לפני שהספקנו ליצור קשר עם כנעני, היא החליטה להסיר את התערוכה כאות סולידריות עם הבמאי דן פישבק, שתמיכת המרכז להיסטוריה יהודית ביצירתו הופסקה בשל דעותיו הפוליטיות. כנעני, שהתמקדה בעבודתה באספקטים שונים של השתקה, חשה שזהו סופו האפשרי היחיד של הפרויקט שלה בנסיבות הקיימות. בהצהרתה כתבה: "חופש הדיבור וחופש המחשבה היו הנשק היחיד של אמה גולדמן, ונראה כי הם מאיימים על החברה הדמוקרטית היום ממש כפי שאיימו עליה לפני כמאה שנה" (המסמך וכתבה ב"ניו-יורק טיימס", כאן).
קבוצת סלה-מנקה
בפני ההשתקה
"היא הגיעה לאולם בכוונה לנאום בשמו של [אלכסנדר] ברקמן, אלא שאז הודיע לה המרשל הפדרלי שעליה להתחייב שלא לנאום, ולא – ינעל את הקהל מחוץ לאולם. בדרך כלל היתה [אמה] גולדמן מתייחסת לאולטימטום כזה בביטול, אבל משום שחשה בדחיפותה של האסיפה המסוימת הזו, נאלצה להיענות לדרישה והתיישבה באולם. לאחר דברי ההקדמה וכמה נאומים, הגיע תורה. כשהיו"ר החל למנות את הסיבות להיעדרותה המצערת, פסעה אמה האדומה אל הבמה כשמטפחת גדולה תחובה בפיה. היא עמדה שם בפני הקהל ללא מלה, כפי שהבטיחה. התשואות הרעידו את האולם" (מתוך ספרה של אליקס קייטס שולמן, "אמה האדומה מדברת")
For Her Own Good"" ("לטובתה האישית") הוא מיצג פואטי הטורף מחדש פרגמנטים מתוך עדויות וחומרים ארכיוניים הקשורים בחייה של אמה גולדמן. התערוכה מתמקדת בשלושה חודשים של קיץ 1917, שבמהלכם נשפטה גולדמן, הורשעה, נשלחה למאסר בן שנתיים ולאחר מכן הוגלתה לרוסיה. ב-15 ביוני 1917 נעצרו גולדמן ואלכסנדר ברקמן מתוקף חוק הריגול האמריקאי (Espionage Act), שנחתם ביום מעצרם, והואשמו בעידוד סרבנות גיוס בזמן מלחמה (אמריקה החלה את מעורבותה במלחמת העולם הראשונה ב-6 באפריל 1917).
מופע השתיקה-הכפויה הספונטני של גולדמן בספטמבר 1917 התברר בדיעבד כהופעתה האחרונה בארצות-הברית. התערוכה "לטובתה האישית" מזמנת מחדש את זכרון אותו אירוע, שנעלם כליל מהתודעה הציבורית, ומהדהדת את המשחק שהתגלם בו: משחק הפעולה והתגובה ההדדי שבין פסיקות סמכותיות לבין הביטוי האישי. התערוכה שוזרת את עדותה של גולדמן על מה שחוותה במהלך האירוע ההוא ואת השפה שבה השתמשו הפקידים כדי לחקור ולהפליל אותה במהלך משפטה.
בתערוכה מוצגים 21 לוחות זכוכית מגולפים השוברים לרסיסים את עדותה של גולדמן בנוגע לאירוע, כפי שתואר על-ידיה באוטוביוגרפיה שלה, "לחיות את חיי", וכן סרטון וידיאו המעמת הליכים ורבליים מהשימועים הסגורים שנערכו לה עם קולאז'ים דאדאיסטיים שהוצבו מול אובייקטים רדי-מייד שונים. עוד בתערוכה: ספר המכיל את הדימויים והציטוטים הללו, המונח פתוח ונכון לעלעול. סוגי המדיה השונים בתערוכה דרים במערך כמו-ביורוקרטי המורכב מפריטים ששימשו ארכיונאים, וכעת נועדה להם תכלית חדשה. מכונות צילום תורמות לתערוכה את צלן המושלך על הקיר האחורי, ופסקול הכוריאוגרפיה מלווה אותה בתקתוק מעודן של קרוסלת שקפים. כך אנו נותרים עם רוחות רפאים מוצנעות של הנסיבות המתחלפות תדיר שהרכיבו פעם את "האשה המסוכנת ביותר באמריקה".
בפתיחת התערוכה, וכן במועדים שונים במהלכה, יתקיים פרפורמנס מיוחד, שיתייחס למהלך שעשתה כנעני תוך כדי העבודה: היא שיגרה לחבריה במדיה החברתית שאלה: "האם אי-פעם אמרו לך לשתוק 'לטובתך האישית'?", והוצפה בסיפורים אישיים שונים. בערב הפתיחה תשב כנעני (ובימים הבאים ימלאו את מקומה אנשים אחרים) מאחורי שולחן משרדי ותחלוק את סיפוריהם של אלה שענו על שאלתה – רובן נשים – עם צופים יחידים. אלה גם יקבלו מידיה עותק מבויל של הסיפור שזה עתה שמעו. הסיפורים כוללים עדויות של נשים אנונימיות וכן ציטוטים מתוך ראיונות עם פעילים פוליטיים ודמויות ציבוריות שחוו השתקה. אחד הציטוטים הוא של דארין טאטור, משוררת פלסטינית ותושבת ישראל ששוהה במעצר בית כשנתיים לאחר שפירסמה בחשבון הפייסבוק שלה שיר בערבית שכלל את המלה "התנגדו".
במיצג הזה כנעני פונה אל הקהל כמו פקידה שמעניקה למועמדים את מסמכי הוויזה הנכספת, אך במקום מסמכים ממוספרים המבטיחים זכויות מסוימות, הדו"חות שהיא מוסרת להם מבטאים אקטים בינאישיים, משפטיים ושיטתיים המדכאים את הקול ואוסרים על קיומו. הסיפורים מדגימים טקטיקות יומיומיות ושימושיות להעברת מסרים בזמן שהקול המדבר מושתק – טקטיקות שהן חלק משמעותי במורשתה של גולדמן, אקטיביסטית שהגותה ומעשיה עדיין נתפסים כמאתגרים ולא מקובלים, גם בחלוף 100 שנה.
התערוכה "לטובתה האישית" מזמינה אותנו לקרוא בין השורות ובין סדקי האור, להרהר בשאלות על ארכיונאות, סידור מחדש, מיון, אחסנה וסיפור סיפורים ולהתחקות אחר אינסוף פרספקטיבות ונרטיבים על השימועים הסגורים ועל אי-דיבור פומבי של פרפורמרית ונואמת רבת עוצמה. אולי אפילו נחוש בשאריות רוחה המרדנית של גולדמן, שההיסטוריה השילה אותה מעליה והניחה אותה באזור יוניון סקוור, חלל הנאומים הציבורי החביב על גולדמן.
שירלי בכר
ספטמבר 2017
—
ביום הפתיחה בשעה 21:00 יתקיים ארוע השואב מהקברט הפוליטי של תחילת המאה ה20 בשם Azazel/ משתתפות (חלקי): אלכס דרול, נעם ענבר, דנה קטצ׳, מאירה אשר +ערן זקס, אלחנדרה לוי, פסח סלבוסקי עמית מנדל, דב נמלים (רשימה סופית בקרוב באתר מעמותה)