נופים נפקדים

Language:

נופים נפקדים
panorama_ready_full בשלהי חורף 2016 החלה קבוצה של אמנים בפעולה סודית ויסודית במרתפים של בית-החולים למצורעים לשעבר בירושלים. האמנים – קבוצת סלה-מנקה, ניר יהלום, קטורה מנור ומקס אפשטיין – בנו ללא אישור העתק מדויק של סוכת עץ מצוירת מגרמניה (1850) המוצגת בחללי תצוגת הקבע של מוזיאון ישראל וידועה בשם “סוכת דלר”.
הם רכשו לוחות עצי סנדביץ’ שעברו תהליך של יישון, צילמו את הסוכה המקורית שבמוזיאון, קראו מאמרים על אודותיה ואף טסו לפישאך, עיירה קטנה בבוואריה, שם נבנתה הסוכה המקורית ומאוחר יותר, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוברחה לארץ-ישראל מאימת הנאצים. בפישאך פגשו כמה מן האמנים את ראש העיירה, ביקרו בקבריהם של בני משפחת דלר, בעלי הסוכה, סיירו בבית-הכנסת המקומי שהפך לקליניקה לרפואת שיניים – ותיעדו כל זאת בסרט.
במקביל, בירושלים, העתיקו האמנים עדי קפלן ושחר כרמל גלויות מהעיירה מן התקופה בצבעי פנדה.
ובאחד החדרים של מרתף בית-המצורעים נבנתה מחדש את אחת הסוכות היפות בעולם. ההעתק מושלם, למעט כמה הבדלים בינו ובין המקור – מהם ממשיים ומהם סמליים.
ירושלים, המצוירת על אחד מקירותיה של הסוכה המקורית, שתוארה כמושא לגעגוע, הפכה בעצם פעולת ההעתקה לסוג של הטבעת בעלות. הכפר הפסטורלי הגרמני, שצויר על שלושת הקירות האחרים של הסוכה המקורית, והיה תיעוד של הנוף המקומי, הפך בסוכה החדשה למחוז געגועים לקהילה שהושמדה ולעידן שאבד. שינויים נוספים שנעשו בהעתק הפכו אותו למעשה למקור: הסוכה שבמוזיאון היא אובייקט אתנוגרפי שמותר להביט בו, אולם אסור להיכנס לתוכו. ההעתק שיצרו האמנים העכשוויים הוא יצירת אמנות שמותר ורצוי להיכנס לתוכה, והיא כשרה לשימוש כסוכה לכל דבר.
גם הציורים עצמם עברו שינויים דקים אך משמעותיים: על קירות בית-הכנסת המצויר נוספו, בין השאר, כיתובי גרפיטי המלמדים על הפיכתו לקליניקה. גם שמותיהן של שתי משפחות, טורקית וגרמנית, המתגוררות כיום בבית משפחת דלר (בעלי הסוכה לשעבר), נוספו להעתק החדש.
הסוכה המועתקת מוצגת בתערוכה “נופים נפקדים” בבית הנסן בירושלים (בית-המצורעים לשעבר). בתערוכה מוצג גם הסרט “סוכת נצח”, פרויקט קודם של הקבוצה, המתעד את החדרתה של סוכה בדואית-יהודית למוזיאון ישראל ב-2015 – פעולה שהקדימה את הרעיון להבריח סוכה מן המוזיאון אל החיים. בין “סוכת הנצח” הבדואית-יהודית לבין הפסיפס החומרי, המטפורי וההיסטורי של “סוכת דלר” המועתקת בתערוכה “נופים נפקדים” מתקיים דיאלוג מורכב בין נוודות לבעלות, בין ארעיות כפויה לארעיות כערך דתי, בין נופים נפקדים לנופים ממשיים ובין פעולות אמנותיות מזמנים היסטוריים שונים, המנכיחות, כל אחת בדרכה, את הדרמה של תקופתה.
==
001
רשימת העבודות בתעורכה: סוכה מצויירת ממשפחת דלר (2017) (מיצב), קבוצת סלה-מנקה, ניר יהלום וקטורה מנור; ירושלים של יהוסף שווארץ וגלויות מפישאך (ציורים), עדי קפלן ושחר כרמל; גיאוגרפיה של סדקים (וידיאו) ,סרט, 15 דקו, קבוצת סלה-מנקה ; סוכה מצויירת ממשפחת דלר (מודל), עדי קפלן ושחר כרמל; ״סוכת נצח פרק 2 ״ (וידיאו, 7 דקות), קבוצת סלה-מנקה
 
בתערוכת הקבע: הקמיעות של תאופיק כנעאן, ישיעהו רבינוביץ, חנאן אבו חוסיין; פרוכת לארון אש, אנונימי; שבת תמיד, סמואל רוטמן; מודל של סוכת נצח, קטורה מנור, הסאונד הישראלי, סלה-מנקה; היים, סרט של עדי קפלן ושחר כרמל.
 %d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%a7%d7%a4%d7%9c%d7%9f-%d7%95%d7%a9%d7%97%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c-_%d7%94%d7%a2%d7%aa%d7%a7%d7%99-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%a9%d7%90%d7%9a %d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%a7%d7%a4%d7%9c%d7%9f-%d7%95%d7%a9%d7%97%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c-_%d7%94%d7%a2%d7%aa%d7%a7%d7%99-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%a9%d7%90%d7%9a %d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%a7%d7%a4%d7%9c%d7%9f-%d7%95%d7%a9%d7%97%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c-_%d7%94%d7%a2%d7%aa%d7%a7%d7%99-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%a9%d7%90%d7%9a 003

הרחבה על ״נופים נפקדים״ והשקת הספר

במחצית השנייה של המאה ה-19 פנו נפתלי וצילי דלר לצייר מקומי ששמו אינו ידוע לנו והזמינו ממנו ציור על דופנות סוכת העץ שלהם. על אחד מקירות הסוכה צייר הצייר האלמוני את ירושלים ובמרכזה הכותל המערבי; הציור הועתק מהדפס-אבן שיצר יהוסף שוורץ (1804—1865), תלמיד חכם, גיאוגרף וצייר שנולד אף הוא בבוואריה והיגר לירושלים ב1833. על הקירות האחרים של הסוכה צייר האמן האלמוני את נופי העיירה פישאך, ושיבץ בתוכם דמויות בנות התקופה. כך יצר האמן מרחב אידילי המחבר בין הכמיהה לארץ-ישראל לבין העיירה הגרמנית שבה התגוררה המשפחה. בסוכת דלר נתלו ציורים נוספים, נתונים במסגרות קטנות, שהועתקו ממחזורי תפילה שהודפסו בזולצבאך שבגרמניה בשנת 1826.  בשנות ה-30 של המאה ה-20, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, הצליחה משפחת דלר להימלט מגרמניה. סוכת המשפחה, שנותרה בעליית הגג בביתם שבעיירה, הוברחה לארץ-ישראל בעזרת משפחה יהודית, הגיעה לבית-הנכות בצלאל, ומאוחר יותר נתרמה למוזיאון ישראל, שזה עתה הוקם.

על התערוכה

התערוכה “נופים נפקדים” היא המשכו של הפרויקט “סוכת נצח”, שבמסגרתו רכשו אמני סלה-מנקה פחון משבט הג’האלין הבדואי החי באזור חאן-אלאחמר, הפכו אותו לסוכה כשרה לקראת סוכות 2016 ומאוחר יותר מכרו את המבנה היהודי-בדואי לאוסף של מוזיאון ישראל.
בתערוכה “נופים נפקדים”, כמו בפרויקט “סוכת נצח”, מתקיים דיאלוג בין שתי פעולות: הפיכתו של אובייקט אתנוגרפי ליצירת אמנות, וההפך. בשני הפרויקטים ניכר המתח שבין מבנה מגורים ארעי לבין ארעיותם של החיים באתרים נוכחים-נפקדים. שמה של התערוכה –  “נופים נפקדים” – מרפרר הן לחוק נכסי נפקדים מ-1950, שבאמצעותו מדינת ישראל מנכסת לעצמה את נכסיהם של אלו ש”עזבו לשטחיהן של מדינות עוינות במהלך מלחמת העצמאות”, והן לנופי העיירות שתושביהם היהודים נכחדו או נמלטו במהלך מלחמת העולם השנייה.

הבחירה לבצע את העתקת סוכת דלר בעיר ירושלים, המתוארת בסוכה המקורית כמרחב אידילי, הופכת את נופי פישאך מביטוי של פסטורליה מקומית למושא געגועים לנופים ולחיים שאינם עוד, ואת היחס לירושלים מכמיהה גלותית לסימן של שייכות ובעלות. העץ שבסוכה המועתקת אינו עץ מלא, כבמקור, אלא היבריד מקומי: פלאטות סנדביץ’ בציפוי בוק. גם מידותיה של הסוכה הוקטנו והותאמו למידותיו של חדר התצוגה.

בסוכה המועתקת בוצעו כמה שינויים נוספים: באחד הציורים שבסוכה המקורית מופיע בית-הכנסת ששכן מול ביתם של הזוג דלר. בציור המועתק נוסף לציור בית-הכנסת שמו של רופא השיניים שרכש את המבנה אחרי המלחמה והפך אותו לקליניקה. לציור המתאר את בית משפחת דלר נוספו, בהעתק, שמותיהם של דייריו הנוכחיים. דמותה של צילי דלר, העומדת בפתח ביתה, אינה נמצאת בסוכה המועתקת. אך כן נשארו דמויותיהם של הברון המקומי, פטרונם של יהודי העיירה , הנראה ככל הנראה עם עוזרו בסוכה המקורית כשהם יוצאים לציד.

הסוכה המועתקת מציינת אפוא שורה של חילופים משמעותיים. הראשון שבהם הוא חילופי הבעלות: בעליה הנוכחיים של הסוכה המועתקת אינם תושבי העיירה פישאך, אלא אמנים ישראלים העולים (או יורדים) אליה לרגל במעין מסע שורשים. ואכן, אמני סלה-מנקה יצאו למסע התחקות אחר מקורותיה של סוכת דלר, ביקרו בעיירה פישאך ופגשו את תושביה, שחשפו בפניהם את תולדותיהם של המבנים, את פרקטיקת ההנצחה המושקעת של חיי הקהילה היהודית בעיירה לפני המלחמה ואת השימוש הנוכחי במבנים המתוארים בסוכה המקורית. בו בזמן התברר, למשל, כי קטורה מנור, האמנית שציירה את הסוכה המועתקת, היא נכדתו של זיגפריד מנדלה מהעיר מינכן, שנהג לנסוע בחגים היהודיים אל דודיו, שהתגוררו בפישאך ולימים נרצחו בשואה.

 

בתקשורת:

Tv News “Making Order” with Ben Kaspit

Mussaf Shabbat, Mekor Rishon by Yehudit Shlosberg-Yogev

Aurora, by Chiquita Levov [Spanish]

In Russian by Natasha Kopelyanska

Ynet TLV and Jerusalem by Omer Nezer