The OWL Lab

The OWL Lab – מעבדת מילים, אובייקטים, מבוכים וגלמים – התחילה לפעול בפברואר 2022. מעבדת הפרפורמנס נוסדה במסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים בשיתוף המרכז לאמנות ומחקר מעמותה בניהולה של קבוצת סלה-מנקה. המעבדה נולדה מתוך רצון לחקור וליצור באמצעות שחזור, האקינג ושימוש חוזר במכשור טכנולוגי מיושן (מקרן שקופיות, מסועי ספרים, מוג אנלוגי ועוד), בשילוט ובהוראות הפעלה ממעבדות שונות באוניברסיטה, לצד שימוש חדש בחומרי ארכיון שעבר זמנם, חומרי הוראה ופרקטיקות פדגוגיות מהעבר.

במסגרת המעבדה עסקו תשעה אמנים וסטודנטים לתארים מתקדמים בדרכים שונות של העברת ידע ושל (דה)ארכיביזציה. במקביל לעיסוק ב״חסר הייעוד״ ובמה שיצא מכלל שימוש (the obsolete),  הגישה העומדת בבסיס פעילות המעבדה היא יצירה-מחקר, ופעילותה נועדה לאפשר שחזור ממשי של אירועים פדגוגיים ושל שיטות מחקר מיושנות, שחלק מהן נדחקו לשולי הפרקטיקה האקדמית, בשאיפה ליצור פרקטיקה ניסיונית מבוססת-מחזוּר של יצירת ידע חדש-ישן. במעבדה עסקנו גם בשאלת השפעתם של חידושים טכנולוגיים על עיצובן של חוויות אמנותיות, פרפורמטיביות ופדגוגיות.

התערוכה הופכת את חללי מעמותה לחללי תצוגה ומחקר של חברי המעבדה ומפגישה תהליכים אלו עם הקהל. זמן הצגת התערוכה הוא גם זמן כתיבה ורפלקסיה של האוצרים על המחזור הראשון שלה.

על העבודות והפרויקטים

בלב הפרויקט של אייל ביטון ואמיר מאיר עומד שחזורו של סינתסייזר אנלוגי מוג ששימש את החוקר והמלחין יוסף טל. לצד האובייקט יוצג סרט תיעודי-בדיוני העוסק בארכיאולוגיה של המדיה, בפואטיות של המכשיר ובחלוציות שלו. לוני מונקה, בעקבות המשורר דייויד אנטין, ובאמצעות תחנות של תמלול אינטראקטיבי שיצר בשיתוף ערן הדס, חוקר בעבודתו את מקום המפגש של דיבור, טקסט ואוונגרד היסטורי. הכוריאוגרפית מיקה קופפרמתמקדת בשאריות התנועתיות שההיסטוריה התהליכית של העבודה הכוריאוגרפית אינה מסוגלת לשמר. בניסיון להשאיר זכר ל"חומר הגלם" האבוד היא מייצרת טביעות רגל וסאונד בחלל שבו הגוף כבר איננו. המוזיקאית רות דנון חוקרת דרכים אלטרנטיביות לייצר מוזיקה, באמצעות בחינה של רעד – תנועה ריתמית בלתי רצונית הכרוכה ברטט של חלקי גוף. מטרתה לבדוק איזה צלילים הגוף יוצר כאשר הוא רועד ומה חושף רטט חופשי. במרכז עבודתו של גיא דולב נמצאים דימויים ״עיוורים״, של צפייה מחוסרת מבט ותודעה. בעזרת מקרן שקופיות, ששימש את החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, דולב מתעד ניתוח עין שהוקרן על גבי מוניטור ענק בבית החולים הדסה עין כרם. גם בבית החולים וגם באוניברסיטה ההקרנה היא צורה של חניכה לתוך דיסציפלינה ושיח דרך המבט. דוד לוקרד ירשום מהזיכרון במהלך התערוכה מפות של בית החולים כפר שאול. העבודה ממשיכה את עיסוקו בשכחה ובקשר בין ייצוג של מרחב לניסיון לזכור את שהתרחש בו. השחקנית ואמנית המופע שרון טל חוקרת את העבר כאמצעי חווייתי המניב נרטיבים אלטרנטיביים. יצירתה מבוססת על מערכת היחסים שלה עם אביה, והם מבצעים בה יחד דיאלוג שנוצר בשיתוף עם הכותבת מאי רש. רונן אידלמן פיתח את המכון לטכנולוגיה חיובית, מכון מחקר אקטיביסטי הבוחן את תפקידה ושימושיה של טכנולוגיית המעקב בחברה העכשווית. הנחות היסוד של המכון הן שיש לנו היכולת להעצים את היתרונות של טכנולוגיות המעקב ולהתמודד עם הסכנות הטמונות בהן – להפוך את המדאיג למוכר, את המסובך למובן ואת השלילי לחיובי. הדסה גולדויכט תציג פרגמנט מתוך פעולת תיעוד ארוכת שנים. הפרגמנט מתמקד בסימני חיים שתועדו במחסני הספרייה הלאומית בגבעת רם, ההולכים ומתרוקנים לקראת מעבר הספרייה למשכן חדש. 

מרכז לאמנות ומחקר מעמותה

ניהול אמנותי: לאה מאואס | אוצרי התערוכה: קבוצת סלה-מנקה (לאה מאואס וד״ר דיאגו רוטמן) | הפקה: נעמה מוקדי, מרכז לאמנות ומחקר מעמותה | ניהול טכני והקמה: איתן חביב | עיצוב גרפי: מאיה שלייפר | אחראי חלל ומדיה חברתית: שלום חי |  עריכת טקסט: ענבל קידר | תרגום לאנגלית: לוני מונקה | תרגום לערבית: נע׳ם אבו ליל | יועץ סאונד: אמיר בולצמן || דימוי: דוד לוקרד, צילום של בר רוסו

No related events found.