For Love is Like the Wind and Love is Like the Water

״מה חשוב בקולנוע מחתרתי? שהוא לא חשוב בכלל… זה עיסוק משמח מאוד, דרך מהנה להעביר את הזמן. רק להדליק את המצלמה ולכוון אותה לחברים שלך, לדברים שאתה ממש אוהב, בלי לעבור דרך הפקה מייאשת, גיוס כסף, סבל… יש לך כמה דולרים, אתה קונה רול של פילם ועושה סרט״(ג׳ונאס מקאס, 1968)

בתערוכה מוצגות שתי עבודות יומן של ג'ונאס מקאס (Jonas Mekas, 1922-2019). מקאס, יליד ליטא, נאלץ לעזוב את מולדתו בעקבות מלחמת העולם השנייה. במהלך הבריחה נתפס ונכלא במחנה עבודה גרמני. ב-1949 הגיע לניו יורק, ובה חי ויצר מאז. מקאס, שנחשב אבי הקולנוע הנסיוני, היה גם מבקר קולנוע (Film Journal, The Village Voice), מייסד ויוזם של פלטפורמות שונות לקולנוע ניסיוני (Anthology Film Archives, The Film-Makers' Cooperative), מרצה, משורר ואקטיביסט של חופש אמנותי. שתי העבודות בתערוכה, שנוצרו במרחק של 40 שנה זו מזו, מתעדות את הליריות של היומיום: את המפגשים, הרחובות, מעברי העונות והיופי של הזמן החולף על פנינו בתוך השגרה. לתיעוד יש ביצירתו של מקאס מטרה פואטית ואסתטית, ופעולת הצילום נתפסת בה כאקט של חופש, כדרך חיים, כשירה. כותרת התערוכה לקוחה מתוך אחד מהשירים הרבים שכתב מקאס לאורך חייו.

פרויקט 365 הימים מורכב מקטעי וידאו אשר יוצרים יומן ויזואלי שמקאס העלה לאתר ייעודי בכל יום במהלך שנת 2007. לצד כל סרט הוא פרסם שיר קצר. ״אני לא עושה סרטים, אני מצלם״, העיד על עצמו. ״יש לי עט, ויש לי מצלמה״. מקאס מחפש אחר הפואטיקה של הדימוי המצולם, ללא נרטיבים גדולים. בתקופה של עודף תיעוד וצילום אינסופי באמצעות הטלפונים הסלולריים מעניין לבחון בראייה היסטורית את יצירתו ביחסה ליומיום.

בחלל התערוכה ניתן לצפות בפרויקט 365 הימים בכמה אופנים. בכניסה לתערוכה מוצב מסך שעליו יוצג בכל יום הסרט שצולם בתאריך המקביל בשנת 2007. בחלל המרכזי תתקיים לאורך שעות הפתיחה של התערוכה הקרנה רציפה של הפרויקט מיומו הראשון (כ-38 שעות בסך הכל). במסך שלישי תינתן לצופה אפשרות לבחור ימים מהפרויקט לצפייה באופן עצמאי. התצוגה מדגישה את ההיבט המשחקי של הפרויקט ויוצרת חוויית זמן משתנה וחופשית. היא מבטאת רצון לשבור את הרצף הליניארי של הזמן ועם זאת מאפשרת צפייה גלריסטית מדיטטיבית ביופי שנוצר בהצטברותהסרטים. 

בחלל האחרון בתערוכה מוקרן הסרט וולדן (Walden) משנת 1969. מקאס צילם, או כפי שהוא מעיד ״חגג את מה שראה״, במצלמת הבולקס (Bolex) שלו, מצלמה שרכש מיד עם הגעתו לניו יורק ב-1949. הסרט צולם בשנים 1964-1969 ונוצר בהזמנת גלריה אולברייט-נוקס בבאפלו, ניו יורק. ההשראה לסרט היא הספר וולדן של הנרי דייוויד תורו (Thoreau) מ-1854, שבו תיאר את חוויותיו במהלך שנתיים שבהן חי בבקתה שבנה לצד אגם וולדן במסצ'וסטס. בהיותו סופר ופילוסוף, תורו האמין שכדי להבין את הקיום האנושי ואת הצרכים החיוניים האמיתיים יש לחגוג את התמודדויות היומיום בחיים של פשטות בטבע. באמצעות מה שהוא מכנה "שליטה מוחלטת בכלי" — צילום, תנועות מצלמה ועריכה בעת הצילום — מקאס ניסה להפוך את הכרך הניו יורקי ל״וולדן״ שלו, מקום שהטבע נוכח בו יותר מהמראות האופייניים לעיר. בתשובה לתהייה האם זוהי ניו יורק, אמר מקאס: ״וולדן עשוי מפיסות זיכרון של מה שרציתי לראות. את מה שלא רציתי לראות השמטתי״. 

התערוכה For Love Is Like the Wind/ And Love is Like the Water היא הזדמנות להפגיש את הקהל הירושלמי עם אחד היוצרים המרתקים בתחום, לאחר שתערוכה מיצירותיו הוצגה בתל אביב בשנה החולפת בגלריית המדרשה — הירקון 19 (אוצר: אבי לובין). 

התערוכה היא תוצר של שיתוף פעולה בין המחלקה לאמנויות המסך באקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל ומרכז מעמותה לאמנות ומחקר, שיתוף פעולה שהניב בעבר כנס בינלאומי ("אנטומיה ואוטונומיה של הדימוי הנע") במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים (2010) ותערוכה של היוצרת והקולנוענית שנטל אקרמן (De La Mer(e) Au Desert) במרכז מעמותה (2014).

במסגרת התערוכה יתקיים יום עיון מקוון בשם ״Dear Jonas״, שבו ישתתפו דוברים ודוברות מהארץ ומחו״ל  (6.5.21), ואירוע נעילה בנושא היומיום עם ד״ר דני שרירא (28.5.21).

במסגרת התערוכה יתקיים יום עיון מקוון בשם Dear Jonas בו ייקחו חלק דוברים ודוברות מקומיות ובינלאומיים
למידע נוסף : Dear Jonas  >>>> ג'ונאס היקר >>>> יום עיון 03.05
(6.5) וארוע נעילה לתערוכה בנושא היום יום עם ד״ר דני שרירא (28.5)

No related events found.