השוואת ריכוזים

התחלנו להיפגש בתום הסגרים (פברואר 2021). כשהעולם נפתח אצלנו וסביבנו, פתחנו את המפגשים הדו-שבועיים של תוכנית הרזידנסי (שהות אמן) במעמותה במטרה לחקור נושא משותף: "הפרפורמטיביות של המרחב". זמזום של התרגשות היה באוויר: לנוע, להתרועע, לגמוא מרחקים במהירויות שונות כדי להתכנס יחד לשיח ופעולה. המפגשים התקיימו במתכונת של סטודיו קבוצתי, שבו חלקנו תהליכי עבודה ופרקטיקות ביחס לפרפורמנס, ציבוריות, אקטיביזם ומוסר ובדקנו את יחסי הגומלין בין תנועה עצמית, תנועה קולקטיבית ומרחב

בארוחות בוקר משותפות במרחבים ציבוריים בעיר ביקשנו לעכל את מה שהיה ואת מה שמונח לפנינו — האפשרות לפעול מחד והמרחב הפתוח מאידך. סביב קו המתאר המלבני שהתווה שולחן האוכל נוצר מארג משתף של רעיונות והשראה, שסיפק נשימה. קו המתאר הסגור נפרץ באמצעות משיכת קווים עצמאיים ממנו אל נקודות שונות בעיר, בדמות סיורים שהובילו א.נשי הקבוצה. הסיורים ביטאו חוויות עירוניות אישיות, יומיומיות, מסלולי הליכה פיזיים ותודעתיים, שקראו תיגר על דרכים ומסלולי שיטוט עירוניים מוכרים

בתערוכה מוצגות עבודות מיצב, וידיאו, סאונד ופרפורמנס שנוצרו בעקבות הסיורים, בניסיון להכניס את החוץ פנימה, להעניק לו ייצוג או ביטוי פלסטי בחלל הגלריה. מתוך ניסיון זה מארח מרחב התערוכה פרגמנטים חומריים, צורניים וצליליים, שמהדהדים שוטטות וסיור. העבודות מעידות על פרשנויות שונות למושג הנזיל של מרחב וציבוריות, תוך בחינת גבולות בין תנועה ושהייה, ביטוי עצמי ושייכות קולקטיבית, יחיד, קבוצה וממסד. ההטרוגניות של הקבוצה ניכרת בריבוי החומרים, התכנים והדימויים בתערוכה. ריבוי המבטים וההרהורים על שיטוט מעלה אל פני השטח שכבות שהרציונל והסדר העירוני המוכר מסתירים בדרך כלל מעינינו. באופן זה מתפקד חלל התערוכה כסוג של חלל תיירות אבסורדי, שמציע התבוננויות שונות על תופעות עירוניות

עבודת הווידיאו של דן רוברט להיאני מתעדת סיור תלול בין שתי שכונות, אזור התעשייה תלפיות ובית צפאפא, תוך הסטת המבט לפער הגיאוגרפי ביניהן כביטוי לאי-צדק מרחבי וחברתי בולט. עבודת הווידיאו של אבנר פינצ'ובר, המבוססת על סיור עצמאי עם "הניידת לריתוך ציבורי", מתחקה על סימני ריתוך שפינצ'ובר השאיר בשטח. אי-גילוים מעורר סוגיות בדבר אחריות אזרחית, אסתטיקה ושימושיות והרהור מוסרי בדבר אפשרויות הקיום במרחב העירוני הזנוח. עבודת וידיאו בדמות דיפטיך של דפנה טלמון חושפת פרגמנטים מתוך טיול לילי, ממאה שערים לכיוון הכותל, שמסתיים עם הזריחה בטקס אישי המוביל לשמחה, ולצדם פרגמנטים מתוך טקס אישי יומיומי של טלמון — שחייה בבריכה — המבקשים דיון בעצם הרדיפה אחר שמחה והאחיזה בה

המיצב הפיסולי של הדס דוכן כולל הליכת אודיו, שיוצאת מתוך הגלריה אל מרחבי החוץ ומכַוונת לפעולה של הבאת מנחה ל"מקדש". השיטוט הפרטי הופך השתתפותי בפעולת צבירת המנחות, ואלה הופכות לחלק מהפסל שנמצא בתהליך של השתנות מתמדת. גם העבודה הקולית של רות חוף מציעה חוויה אישית של שיטוט, אך כזה שנכנס פנימה אל תוך הזיכרון האישי והדמיון. קולה מזמין אותנו להצטרף אל המיצב  השולחני בחלל הגלריה ולהתנסות בפעולה מהופכת של כתיבת מכתבים לעצמנו מאדם אחר

אגוסטין חאיס, במיצב מותאם-מקום מבוסס חומרים רישומיים ופדגוגיים, מזמין אותנו להחלפת מידע והשראה בין אתרים שמסמלים קונפליקטים פוליטיים בירושלים לפעולות אמנות אקטיביסטיות בצ'ילה וארגנטינה. ההליכה הלוך ושוב בזמן ובמרחב היא בסיס לשיעור פרפורמנס בגלריה ולסיור רגלי שעובר בכיכר פריז, בית הקברות המוסלמי בממילא ומוזיאון הסבלנות. במיצב הסאונד "א-נחנו" של חוֹלֶקֶט ~ אוּרי קָרין, הסאונד הקבוצתי פורט על נימים עתיקים בהשראת המקהלה היוונית בטרגדיה: משקף את הרהורי הדמויות, מנתח את מצבן הדרמטי ומחווה דעה כדי לסייע לנו לנקוט עמדה. אך הדימוי נעדר, ואת קול התבונה, שהמקהלה המקורית נועדה לשחזר, מחליף קול הרגש. 

—————————–

המונח "השוואת ריכוזים", הלקוח ממדעי הטבע, מתאר תופעה של תנועה עצמית מתמדת של חומרים שנודדים מריכוז גבוה של חלקיקים לריכוז נמוך, או מצד אחד של קרום חדיר לצדו השני, עד למצב סופי של שוויון ריכוזים. בהשאלה משמש המונח לתיאור תהליך הדרגתי של השפעה ולמידה בין אינדיבידואלים בקבוצה, שנוצר כתוצאה מקשר מתמשך ביניהם, בשאיפה למצב של שוויון בין א.נשים, חומרים, כלים ותפיסות עולם — כפי שקרה בפעילות הסטודיו הקבוצתי של הרזידנסי. 

No related events found.