עשרים וארבע שעות לפני

בארץ הזאת תמיד היה כבר מישהו. תמיד הגיעו אליה, מעבר לנהר, מעבר לים, ונדדו חזרה לגלות. עם אחרי עם. אולי את זה רצו היהודים לחשוף. את המקום השמוט. מקום של חלום, של אוטופיה, מקום עם מימד אחר, כמו סוכה. סוכות הוא החג האוניברסלי ביותר. באחרית הימים יֵשבו כל שבעים אומות העולם בסוכת עורו של ליוויתן. 

(אד׳ אילנה צוריאל, בתוך הבזקים, מיכל גוברין)

עשרים וארבע שעות לפני היא תערוכה שמרחיבה, משחזרת ומתעדת תהליכים שונים מאירוע ״מושבת סוכות״ שהתקיים בין 5 ל-6 באוקטובר 2023, ליל הושענא רבה, בגבעת התורמוסים/מצפתל, ירושלים. ״מושבת סוכות״ היה אירוע אמנות במרחב הציבורי, דיאלוג אמנותי בין פרויקט הסוכות של קבוצת סלה-מנקה, ספרה של מיכל גוברין הבזקים (2002) ומאבקם של קהילת תושבי תלפיות מזרח מצפתל, לשימור הגבעה ומניעת הקמת תחנת משטרה עליה, בעקבות התוכנית של חברת רמי לוי להקמת מלון תיירים במיקום שבו נמצאת תחנת המשטרה כיום.

סוכה היא תוצר של יישום הוראות כתובות המאפשרות לממש את המצווה ״בסוכות תשבו שבעת ימים״, כחזרה על מעשה היציאה ממצרים. הרעיון להקים ״מושבת סוכות״ בגבעה זו נולד גם הוא מרצון ליישם תוכנית של האדריכלית אילנה צוריאל, דמות בדיונית ברומן של גוברין. צוריאל מתכננת להקים בגבעה זו מונומנט ארעי לשלום ומרכז ללימודי שמיטה – מרחב למפגש בין יהודים לפלסטינים, בין א.נשים מרקעים ולאומים שונים, המציע תפיסה אחרת בקשר לאדמה, למקום ולמושגים של בעלות ושל ארעיות, כאלטרנטיבה אפשרית לקיום אחר. ואולם בעקבות מלחמת המפרץ, התוכנית של צוריאל לא יוצאת לפועל. 

עשרים שנה לאחר פרסום הספר קבוצת סלה-מנקה בשיתוף מיכל גוברין וקהילת מצפתל פירשו, עדכנו והגשימו את התוכנית האדריכלית של צוריאל, כשביום האחרון של חג סוכות (ערב הושענא רבה) הציבו את ״מושבת סוכות״ – אותו מונומנט לשלום שעליו חלמה צוריאל. המושבה הייתה מורכבת מהעתק של ״סוכת דלר״ (עבודת אמנות שהפכה באירוע זה לסוכה כשרה), ״סוכת קינגסטון״ וסוכת מצפתל. הסיורים, הסדנאות והמפגשים ב״מושבת סוכות״ איפשרו לדון בבעיות השעה, לחדש את השיח סביב המושג שלום ולעורר מחשבות על מקום, קבע, שימור וארעיות. ב-5 באוקטובר 2023, יום ההקמה, נערכו בגבעה סיורים, מפגש אמנים וסדנת כתיבה. כמה מהאמנים עשו בסוכות את הלילה שבין 5–6 באוקטובר. למחרת, בבוקר 6 באוקטובר 2023 פורק המונומנט הארעי לשלום, עשרים וארבע שעות לפני.

התערוכה הנוכחית מתעדת את אירוע ״מושבת סוכות״ ובו בזמן ממשיכה ומרחיבה אותו. בתערוכה מוצבת אחת הסוכות שעמדו ב"מושבת סוכות" – "סוכת קינגסטון" מאת קבוצת סלה-מנקה, ובה ציורים של בריאן הואד. הפעם הסוכה מורכבת הפוך, כך שהציור על הקירות הפנימיים מוצב כלפי חוץ,  ועל כל הקירות החיצוניים שהפכו פנימיים מוצג ציור חדש של מידד אליהו, המתאר את אירוע ״מושבת סוכות״ דרך תהליך ההקמה, ההצבה והפירוק של המושבה. הסוכות מופיעות בסוכה בלי שאליהו מצייר אותן, אלא מקולפות מהציור ועשויות מהעץ של סוכת קינגסטון עצמה. עץ הסוכה נחשף בציור החדש ומדגיש את החסר.

בשני חדרים אחרים שוחזר משרד האדריכלות של אילנה צוריאל ובו מוצגים התוכניות והרעיונות שהובילו אותה לתכנון ״מושבת סוכות״. בחדר אחד בסטודיו ישנם תצלומים של יום עומר, המתעדים את האירוע וגם מודלים של הסוכות. 

לתערוכה מתלווה גם ארכיון חזותי וטקסטואלי, חלק ממחקר של מיכל טל, בוגרת החוגים לפולקלור ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שנעשה במסגרת הסמינר ״מבנים ארעיים של ידע: הסוכה כמופע״ בחוג לתיאטרון. הארכיון מוקדש לתיעוד סוכות והמשמעות המתלווה אליהן בשנת תשפ״ד. סוכות שנשכחו מאחור לאחר האסון של שבעה באוקטובר הפכו ממבנה ארעי לביטוי פרפורמטיבי של הארעיות הקולקטיבית במציאות המתמשכת של השנה שחלפה.

ניהול טכני והקמה: איתן חביב | עוזרת אוצרת ומפיקה: נעמה מוקדי | עוזרת הפקה ומנהלת חלל תערוכות: גיל גודינגר | עריכה לשונית: רונית רוזנטל | תרגום לערבית: אנוואר בן באדיס | עיצוב גרפי: מאיה שלייפר

צילום: יום עומר

חדר עיון: מיכל טל

התערוכה בתמיכת: מפעל הפיס, עיריית ירושלים, מינהל התרבות. בשיתוף מעבדת ממיאמג והחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית.