העלת ה”דיאלוגים” שרות דבל ערכה עם אמני גלריה דבל היא פרי שיתוף פעולה שאנו מקיימים עם רות ועם פעילותה האמנותית, אשר התקיימה בתקופה אחרת, בהקשר היסטורי אחר, אך באותו מרחב גיאוגרפי-פוליטיוטעון בו אנו פועלים כעת. הקלטות אלו הנמצאים לראשונה ברשות הרבים הן תעודות של העשייה האמנותית הישראלית בכלל והירושלמית בפרט, וכחומר לעיון ולמחקר,אך הינה גם מחווה לפעילות של עמיתים מתקופה אחרת, ניסיון לקשר בין עשייתנו בהווה לבין מה נעשה בעבר על ידי זוג אחר, שהתחילו את פעילותם המשותפת בתקופת מלחמת יום כיפור, 27 שנים לפני שאנו, בתקופת האינתיפאדה השניה, התחלנו את הדיאלוגים שלנו עם “אמני הערת שוליים” ו”אמני מעמותה”. העלאת השיחות המוקלטות לאתר האינטרנט של מעמותה במטרה לאפשר את הרחבת המחקר והעיון על התקופה, ולצד ערב מפגש בין יזמים של פרויקטים אמנותיים עצמאיים המוקדש לגלרית דבל, שיתועד גם הוא. החוברת והעלאת החומרים לרשת מבקשים לשמר את רוח הדברים ואת הדברים עצמם. אנו מודים לרות שאפשרה לנו ועודדה אותנו להחזיר את הדיאלוגים אל מרכז השיח.תודות רבות לאמיתי מנדלסון שעזר לנו לחלץ מן המבוכים של מוזיאון ישראלאת ארכיון דבל, שרות תרמה בזמנו לארכיוני הפנטאון. לא הכל אבוד.
לאה ודיאגו
קבוצת sala-manca – מנהלי מעמותה במרכז לאמנות ומדיה על שם דניאלה פסל
= = = =
לפניכם מבחר מתוך 37 שיחות עם אמנים שקיימתי בגלריה “דבל” בין השנים.1976 ו- 1983
באפריל 1976 יזמנו דיון ראשון בארץ על “אמנות הגוף”, כהכנה לתערוכה של יוכבד וינפלד. גם תמליל הדיון מופיע בחוברת זו. תערוכתה התקיימה בגלריה במאי 1976, ולקראתה קיימתי שיחה ראשונה מסוגה עם האמנית. לא חשבתי שאחריה אקיים שיחות גם עם אמנים אחרים.משום כך מופיעה המילה “דיאלוג” בכותרת רק החל בשיחה השנייה.
בנוף הגלריות של שנות השבעים במאה שעברה לא הייתה מקבילה ל”דיאלוג”. יגאל צלמונה, אז מבקר האמנות של “מעריב”, הרים אותו על נס והמליץ שגם מוסדות אמנות אחרים יאמצו את היוזמה.
אפשר לראות ב’דיאלוגים’ סמל לדרך עבודתה של הגלריה שלנו. בעלי אטיין ואני עשינו הכול בעצמנו,בעשרים אצבעותינו. בחירת אמנים, ביקורים בסדנאות, בחירת העבודות לתערוכות,ניסוח ועיצוב הזמנות ופרסומים והבאתם לדפוס, צילום עבודות, קשר עם אמצעי התקשורת, עם רשויות הרישוי והמסים, קנייה ומכירה של יצירות, עיצוב התערוכות בחלל הגלריה, תאורה, קשר עם הלקוחות והמבקרים, ניקיון, איוש הגלריה וכו’ וכו’.חילקנו בינינו את העבודה. לפעמים נעזרנו גם בשני בנינו, ואז נוספו לנו עשרים אצבעות קטנות.
כאשר הפך ה”דיאלוג” לעניין שבשגרה, היו המבקרים נכנסים לגלריה כשעיניהם מופנות הישר לקירות, ובו זמנית זרוע אחת שלהם מושטת אל ערימת הסטנסילים בכניסה. כשבוע לפני הפתיחה הייתי מראיינת ומקליטה את השיחה ביני לבין האמן המציג. הייתי מתרגמת אותה לאנגלית,ומדפיסה את השיחה בשתי השפות על נייר סטנסיל. במרתף ביתנו עמדה מכונת סטנסיל ישנה ושם נעשתה מלאכת ההדפסה, בדרך כלל בשבת בבוקר. אטיין היה מדפיס ושני בנינו, גיורא ויוני,היו אוספים את הדפים ו”משדכים” אותם.ה”דיאלוגים” הוכנסו לגלריה בעודם חמים ולחים מן ההדפסה.
השיחות מוגשות לכם כאן בצורתן המקורית, ללא עריכה.
גלריה דבל פעלה משנת 1973 עד שנת 1990.לפני עשרים שנה סגרנו את שעריה. “מעמותה במרכז לאמנות על שם דניאלה פסל”, בהנהגתם של דייגו ולאה, ממלאת את החלל שהתהווה בעין-כרם
רות דבל
כל הזכויות של ההקלטות שייכות לרות דבל
סימפוזיון על אמנות הגוף 1976
[audio:http://mamuta.org/mp3/BODYART_T23A_P.mp3] [audio:http://mamuta.org/mp3/BODYART_T23B_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ורפי לביא – 1978
[audio:http://mamuta.org/mp3/LAVI_T1A_P.mp3] [audio:http://mamuta.org/mp3/LAVI_T1B_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ורפי לביא- 1978
[audio:http://mamuta.org/mp3/LAVI_T26A_P.mp3] [audio:http://mamuta.org/mp3/LAVI_T26B_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ונפתלי בזם – 1980
[audio:http://mamuta.org/mp3/BEZEM_T10A_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ודוד שריר – 1979
[audio:http://mamuta.org/mp3/DAVID_T15AB_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ומיכאל גרוס – 1978
[audio:http://mamuta.org/mp3/GROSS_T6AB_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ויוכבד וינפלד
[audio:http://mamuta.org/mp3/UNKNOWN_T29A_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ואביבה אורי
[audio:http://mamuta.org/mp3/AVIVA_T29B_P.mp3]דיאלוג בין רות דבל ושמואל בק [audio:http://mamuta.org/mp3/BAK_EXPO_T25AB_P.mp3]
דיאלוג בין רות דבל ושמואל בק
[audio:http://mamuta.org/mp3/BAK_T13B_P.mp3]