מאפיינים של גיבור | ישעיהו רבינוביץ׳

אוצרים: קבוצת סלה-מנקה

לקטלוג התערוכה בפורמט PDF לחצו כאן

 

פתיחה: רביעי, 30.12.15 ב-19:00 

מופע בערב הפתיחה: 20:00 צופים, המשך | שלי פלמון

שעות פתיחה: שלישי, רביעי, חמישי, שישי 10-14 | נעילה: 12.2.16 

[rev_slider hero]

Shrunk to this, spoils, triumphs, glories, O mighty Caesar! Dost thou lie so low? Are all thy conquests little measure? Fare thee well

(אנטוניוס, בעומדו לראשונה מול גופתו של יוליוס קיסר. מתוך “יוליוס קיסר”, ויליאם שקספיר, מערכה שלישית)

“אני מחפש צורות, ממציא היסטוריה פלסטית. כמי שלא גדל על ברכי מסורת צורנית-פיסולית, מעניין אותי הסיפור שבמחזה, התיאטרון השקספירי. הוזמנתי, בלי ידיעת המזמינים, לתעד, לשמר, כמה מהדמויות שמרכיבות את התיאטרון של ויליאם שקספיר”.

ישעיהו רבינוביץ’ מפסל זיכרון של דמות דרך חלקי גופה ואביזריה. הוא עושה זאת תוך תהליך פרשני של ארכיאולוג המשמר את תנועותיה ואת סיפור חייה של דמות בדויה המבוססת על אישיות היסטורית. הוא, הפסל, מספר את הסיפור שבמחזה דרך האמצעים החומריים המאפיינים את גיבוריו: הלבוש, האביזרים, החפצים שסבבו אותו ושימרו כמה מתנועות חייו. הוא תופר את מעילו המפואר-לשעבר של המלך, שהוא כעת בלויי סחבות המשמשים שוטה שאינו גבר ואינו אשה. יוליוס קיסר זוכה לשריון גוף, מגן חזה מקומט, בגד מלחמה שהקרבות והזמן ריפטו.

רבינוביץ’ עוסק בארכיאולוגיה של המרחב התיאטרלי. הוא מתעניין בממצאים, בעדויות חומריות, ברשמים הפלסטיים. הוא מייצר את הממצאים המספרים את הסיפור לאחר שהדמויות עזבו את הבמה. הממצאים מספרים על רגעים של נפילה. רבינוביץ’ עוצר את הנפילה תוך כדי התרחשותה, ברגע שבו הדמות איבדה את יציבותה ואת אחיזתה בקרקע: “הגוף מוותר בעל-כורחו על התנועה האסתטית, המדודה, והופך לצורה פגיעה, נטולת כוח”, הוא אומר. והנה, דווקא בשבריריותו ובפגיעותו של הפסל שוכן כוחו המטריד של הפריט. בזכרון התנועה שרוי זכרון הדרמה, סיפור חיים אישי המשולב בסיפור מלחמה קולקטיבי. סיפורה של הדמות וסיפורו של הפסל נוצרים באמצעות תפירה, פיסול, הדבקה וצביעה. סיפורו של רבינוביץ’ הפסל משתלב בסיפורה של הדמות; הוא מתכתב עימה, נכנס לדמות ולמסורת הסיפורית והפיסולית שהיא נושאת, מתאר אותן, מפרש וממציא.

תערוכתו של רבינוביץ’ ייחודית לחלל הפיזי שהיא מוצגת בו; חללי מעמותה, במרתפי בית-המצורעים לשעבר, הם חלק מן הטקסט האמנותי, וככאלה הם הופכים את ההצבה לפרשנות חד-פעמית לעבודתו של רבינוביץ’. הגוף ואביזריו הם היבטים מרכזיים בתולדות בית-המצורעים. הגוף הלא-מושלם, אביזרי הגיבורים ה”אחרים”, המאתגרים את תפיסת הגיבור ההרואי – כל אלה מאפיינים את יצירתו של רבינוביץ’. האביזרים המוצגים בתערוכה מערערים על טיבו של הגיבור בחברה. בית-המצורעים לשעבר – מקום המאכלס את האחר, המנודה, הפגיע, המצורע, האמן, הגיבור – הוא החלל המארח את יצירותיו של רבינוביץ’, כמו גם את סדנת העבודה שלו כחלק מהמרכז לאמנות מעמותה. החלל מעצב את הקריאה ואת הפרשנות של יצירותיו.

בעבודת הווידיאו המוצגת בתערוכה מביע האמן משאלה להיות אחד מלוחמיו של דוד המלך. רבינוביץ’ רץ במעגל ספק כסוס, ספק כשור, בדומה למשחק ילדים בתפאורה המשתנה של המרחב הגיאוגרפי הסמוך. חורשת הירח נעשית לבימתו, בית-המצורעים לחדרו הפרטי של הגיבור השקספירי, התנ”כי – הגיבור רבינוביץ’. האמן מתהלך על גשר המחבר בין מסורות ספרותיות ותרבותיות שונות. בתוך המציאות הדיכוטומית של ימינו ומחוזותינו, הוא גם החייט וגם הגיבור.

ישעיהו רבינוביץ’ נולד ב-1975 בירושלים. הוא משמש מורה לאמנות ואב בית. בוגר המחלקה לאמנות בשנקר ובעל הכשרה מקצועית בתפירה. מתכנן ויוצר תלבושות ואביזרים למופעי מחול. בשנתיים האחרונות הוא אמן אורח במעמותה.

 

 

כמה מילים על גבורה – במסגרת התערוכה נפגש ביום שישי, 19.2.16 ב-10:30 לשיח גיבורים. בהשתתפות פרופ’ רות פיין, אורן פרי-הר, ישעיהו רבינוביץ, קבוצת סלה-מנקה. השיחה תתקיים בעברית, כניסה חופשית.

פרופ׳ רות פיין, “דון קיחוטה: גיבור לא הרואי”
דון קישוט, הדמות הראשית ברומן הקלאסי של סרונטס, הוא אולי הדוגמא הראשונה בספרות המערערת על הדיכוטומיה:
גיבור/אנטי-גיבור ומצביעה על משמעויות חדשות לגבורה המבוססות על כבוד האדם
פרופ׳ רות פיין היא חוקרת של ספרות עברית ולטינו-אמריקאית בחוג ללימודים רומיים ולטינו-אמריקאיים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום ההתמחות שלה הוא ספרות תור הזהב ומיגל דה סרונטס

אורן פרי-הר, “הנוצה והחרב – יחסי הלוחם והאמן אצל שייקספיר”
אם אצל דויד המלך, הדמות שהייתה השראה לאחת העבודות בתערוכה לתערוכה, הלוחם והמשורר מתגלמים בדמות אחת, אצל שייקספיר, הם לעולם אינם נפגשים. הלוחם כותב את ההיסטוריה בחרבו, הוא זה שיוצר אותה, אך גם זה שהופך אותה ממציאות לטרגדיה. הוא יהיה הגיבור שלה, אבל סופו תמיד יהיה טראגי. המשורר הוא המתעד הגדול של הלוחם, זה שמנציח אותו, אבל גם זה שהופך אותו ממצביא לדמות, מאדם שניסה להשפיע על המציאות לצל חולף על בימת ההיסטוריה.
אורן פרי-הר, כותב דוקטורט על הכתיבה הפרגמנטרית של עגנון, בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. מלמד תיאוריות של האמנות בסם שפיגל, וספרות כללית בבית הספר להכשרת מורים, כרם

ניפגש בשישי ה-22.1 ב-11:00 לסדנת כריכה שיעביר ישעיהו, וב-13:00 לשיח גלריה עם האמן והאוצרים. בסדנא נלמד כיצד כורכים מחברת, כי כל גיבור צריך מחברת. הסדנא מיועדת לנוער ומבוגרים, ותארך כשעה וחצי. נא להביא סכין יפני. בין לבין אפשר לשתות קפה ולאכול עוגה בגינה היפה של הנסן.